דיון פוליטי בתולדות חיי, נמשל להיתקלות של יהודי בחבורת קוזקים. המראיין רודף כמו בערבות אוקראינה, השאלות דוקרות, המצלמה שבאה באיגוף - על אמונה בְּפוֹעַל העלו אותי על נס, כלומר: הוּשַבתי על קצה תורן מחודד. הבקשה היא שאסכים לומר משם שירה תואמת למקצב ההחלקה המתוכנן - וגם אפנים. הדמוקרטיה יקרה מאד במצבים קשים, היא משאירה את הלשון חופשית ומשוחררת עד הסוף.
דודי בן עמי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה